<h1>דרשות מהר"ח או"ז פר' וירא סימן ל"ח</h1>
<h2>דף קד:</h2>
שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום [תהלים ל"ז], אין תם אלא תורה שנ' [שם י"ט] תמימה משיבת נפש, זהו שאמר הכתוב [דברים ד'] ושמרתם יכול עשייה ת"ל ועשית' ומה אני מקיים ושמרתם זהו משנה. צריך אדם לחזור תלמודו שמתוך כך ירא' ישר ויעשה הורא' כמאמר' אז יהיה אחריתו שלום וכן הוא אומר [משלי כ"ב] כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו' כאשר כת' לעיל. ע"א זו מילה שע"י כך נקרא אברהם אבינו תם שנ' [בראשית י"ז] התהלך לפני והיה תמים. וראה ישר, את אברהם אבינו שהיה מיישר עוברי' ושבים בדרכי השי"ת כי כשהיו אוכלים ומבקשים לברכו א"ל לא משלי אכלתם אלא של מי שהעולם שלו והיה משדלן בדברים ומכניס' תחת כנפי השכינה. וגדולה הכנסת אורחים כביכול שהניח מקיבול פני השכינה וקיבל אורחים שנ' [שם י"ח] וירא וירא ב' פעמים, פרש"י כיון שראם ניצבים ולא באים הבין ורץ לקראתם וביקש לשכינה להמתין שנא' אל נא תעבור מעל עבדך, זש"ה [שם כ"א] ויטע אש"ל אכילה שנ' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר, מכאן אמרו רבו' דווק' בשר בהמה, אבל בשר עוף כיון שאין לו עיקר מן התורה מותר לאכול אחריו גבינה מיד ורבו' החמירו והצריכו ע"י קינוח. ומתוך כך כתב אור זרוע בשר עוף שנתערב בחלב בטל ברוב ולא בעי ס', וכן עשה מעשה רבי' שמחה בניסיובי דחלבא שנשפכו ביורה של בשר והתיר לכתחיל' להרבות עליו מים ולבטלו ברוב, אבל (בשר בהמה לאחר גבינה) [גבינה לאחר בשר בהמה] לא סגי בקינוח אלא צריך להמתין מסעודה לסעודה. ודווקא דין זה נוהג בבשר ממש, אבל בדבר שאין בו ממש כגון ביצים שמטוגני' בשומן מותר לאכול תכף גבינה ובלבד שיזהר משמנונית הבשר. וכן תבשיל של גבינה שאין בו ממש ושל בשר שאין בו ממש איזה מהן שירצה יאכל תחילה כדפי'.
ומי שאוכל גבינה ורוצה לאכול אחריו בשר אם אכל ביום או בפני הנר שרוא' שאין על ידיו פתיתי גבינה לא בעי נטילה ואם לאו בעי נטילה. ודין קינוח רבי' אור זרוע היה מצריך הדחה, כגון יכניס אצבעו בפיו ואח"כ יאכל פת חריב' ור"י אמ' כיון שדרך לשרות את הפת ביין או במים היה יוצא בו ידי קינוח והדחה. ובנטילה זו אין להקפיד אקיסם או אצרור או אכל דבר החוצץ הואיל ואינה אלא לנקיון בעלמא, אבל בנטילה לאכילה כתב אור זרוע ורבי' משה דקפדינן אקיסם ואצרור ואקש שלא יהא על ידיו. וצואה שתחת הציפורני' אם בולטת חוץ לציפורני' חוצצי' ואם לאו אינה חוצצת, אבל טיט היוצרי' וכיוצא בו חוצצים. ומהר"ח משם מהר"ם ומשם רבי' אליעזר דרש שאף באינ' בולטת היו רגילי' לנקות יפה קודם הנטילה.
<h2>דף קו:</h2>
ומי שאוכל גבינה ורוצה לאכול אחריו בשר אם אכל ביום או בפני הנר שרוא' שאין על ידיו פתיתי גבינה לא בעי נטילה ואם לאו בעי נטילה. ודין קינוח רבי' אור זרוע היה מצריך הדחה, כגון יכניס אצבעו בפיו ואח"כ יאכל פת חריב' ור"י אמ' כיון שדרך לשרות את הפת ביין או במים היה יוצא בו ידי קינוח והדחה. ובנטילה זו אין להקפיד אקיסם או אצרור או אכל דבר החוצץ הואיל ואינה אלא לנקיון בעלמא, אבל בנטילה לאכילה כתב אור זרוע ורבי' משה דקפדינן אקיסם ואצרור ואקש שלא יהא על ידיו. וצואה שתחת הציפורני' אם בולטת חוץ לציפורני' חוצצי' ואם לאו אינה חוצצת, אבל טיט היוצרי' וכיוצא בו חוצצים. ומהר"ח משם מהר"ם ומשם רבי' אליעזר דרש שאף באינ' בולטת היו רגילי' לנקות יפה קודם הנטילה.
<h2>דף קז:</h2>
ושנים שאוכלים זה בשר וזה גבינה אם בב' מפות הן אוכלין אין היכר גדול מזה, ואם באחת אז צריכי' לעשות הפריש ביניה' וה"ה באשתו נידה, דאפי' אם אינה רגילה בימי טהרת' (עמה) [עמו] בקערה אחת דיי בב' מפות להיכר או באחת ובהיכר אחר, ולעיל הארכנו. ואע"ג דהפריש ביניה' יכולים לזמן לפי ששולחנ' ראוי לשניהם', וכן שנים אחד נזהר מפת של גוים וחבירו אינו נזהר מלאוכלו כיון שלחמו של נזהר ראוי לשאינו נזהר יכולי' לזמן.
<h2>דף קיב.</h2>
ואסור לאדם לשמור בתיבה אחת בשר וחלב שמא יתערבו, ולעיל הארכנו. וכן צריך ב' כלים למלח של חלב ולמלח של בשר שמא ישכח ויקח בידים שנגע בבשר ויאסר. ומתוך כך אמר מהר"ח בשם הר"ם ובשם הר' אליעזר שאין להאמין לגוי לחתוך בגדיו אלא שישראל עומד אצלו או יושב אצלו או יתפור בביתו ולא יהא לפניו חוטי' אלא של קנבוס דחיישינן לשכחה. ודבר של איסור אסור לאדם להשהות בביתו.
<h2>דף קיג.</h2>
בשר בחלב דאורייתא כגון ע"י בישול אסור בהנאה, אבל ע"י מליחה שהוא דרבנן כתב באור זרוע שמותר בהנאה וקדירה שנאסרה מחמת בשר בחלב יכולין להשתמש בה יבש ובלבד שינקבנה שלא תחזי לבישול.
שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום [תהלים ל"ז], אין תם אלא תורה שנ' [שם י"ט] תמימה משיבת נפש, זהו שאמר הכתוב [דברים ד'] ושמרתם יכול עשייה ת"ל ועשית' ומה אני מקיים ושמרתם זהו משנה. צריך אדם לחזור תלמודו שמתוך כך ירא' ישר ויעשה הורא' כמאמר' אז יהיה אחריתו שלום וכן הוא אומר [משלי כ"ב] כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו' כאשר כת' לעיל. ע"א זו מילה שע"י כך נקרא אברהם אבינו תם שנ' [בראשית י"ז] התהלך לפני והיה תמים. וראה ישר, את אברהם אבינו שהיה מיישר עוברי' ושבים בדרכי השי"ת כי כשהיו אוכלים ומבקשים לברכו א"ל לא משלי אכלתם אלא של מי שהעולם שלו והיה משדלן בדברים ומכניס' תחת כנפי השכינה. וגדולה הכנסת אורחים כביכול שהניח מקיבול פני השכינה וקיבל אורחים שנ' [שם י"ח] וירא וירא ב' פעמים, פרש"י כיון שראם ניצבים ולא באים הבין ורץ לקראתם וביקש לשכינה להמתין שנא' אל נא תעבור מעל עבדך, זש"ה [שם כ"א] ויטע אש"ל אכילה שנ' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר, מכאן אמרו רבו' דווק' בשר בהמה, אבל בשר עוף כיון שאין לו עיקר מן התורה מותר לאכול אחריו גבינה מיד ורבו' החמירו והצריכו ע"י קינוח. ומתוך כך כתב אור זרוע בשר עוף שנתערב בחלב בטל ברוב ולא בעי ס', וכן עשה מעשה רבי' שמחה בניסיובי דחלבא שנשפכו ביורה של בשר והתיר לכתחיל' להרבות עליו מים ולבטלו ברוב, אבל (בשר בהמה לאחר גבינה) [גבינה לאחר בשר בהמה] לא סגי בקינוח אלא צריך להמתין מסעודה לסעודה. ודווקא דין זה נוהג בבשר ממש, אבל בדבר שאין בו ממש כגון ביצים שמטוגני' בשומן מותר לאכול תכף גבינה ובלבד שיזהר משמנונית הבשר. וכן תבשיל של גבינה שאין בו ממש ושל בשר שאין בו ממש איזה מהן שירצה יאכל תחילה כדפי'.
